ע"א 560/84

תקציר

פסק הדין עומד איתן על סמך הראיות שהוצגו. הראיה המרכזית היא מסמך חתום על ידי המנוח ואשתו, המסכים לכל בדיקה או ניתוח שיימצאו נחוצים על ידי הרופאים בבית החולים בילינסון. המסמך, מיום 24 באפריל 1973, מכיר בכך שהסיכונים של הבדיקות הוסברו להם על ידי רופא. שני רופאים, ד"ר יוסיפוביץ' וד"ר קורצ'ין, אישרו עובדה זו, והעידו כי היה זה מנהגם המקובל להסביר למטופלים את סיכוני הבדיקה לפני קבלת הסכמתם. השופט שקל ודחה את עדותה של האישה כי לא היו מודעים לסיכונים, ומצא אותה לא אמינה בהתחשב בכך שהם חתמו על טופס הסכמה שני לאותה בדיקה בבית החולים איכילוב בשנת 1981, שבוצעה למרות הסיכונים. עוד קבע השופט כי מצבו הבריאותי של המנוח הידרדר בעקבות הבדיקה הראשונה, ולכן הבדיקה השנייה היא אמצעי הכרחי. ככלל, קבעה השופטת כי ההסכמה שניתנה הייתה אמיתית ומושכלת. בהעדר עילה להפריע לפסק הדין, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לכסות את הוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪ בתוספת ריבית. השופט א' ברק והשופט א' גולדברג מסכימים עם פסק דין זה.