בר"ע 27491-12-22

תקציר

בית המשפט דן בערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בשאלות הבהרה למומחה רפואי. למרות שבדרך כלל לא התערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, נסיבות חריגות הצדיקו חריג במקרה זה. הערעור עסק הן בהארכת המועד האחרון להגשת שאלות הבהרה והן בתוכן השאלות, תוך התמקדות בשמירה על הגינות פרוצדורלית בין הצדדים. בית המשפט ציין כי השאלות צריכות להיות רלוונטיות ולכוון להבהרת חוות דעת מומחה ולא להיות טיעוניות או מכבידות. בית המשפט דחה את הטענות הפרוצדורליות של המוסד והדגיש את השמירה על שוויון בין הצדדים, במיוחד נוכח פערי המשאבים בין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מרבית שאלות ההבהרה שהציג המוסד היו מיותרות ובטרם עת, למעט שאלה מהותית אחת הקשורה לחוות הדעת המרכזית של המומחה. לפיכך, בקשת רשות הערעור התקבלה בעיקרה, תוך הגבלת שאלות נוספות לשאלה האחת-עשרה שאושרה. המוסד חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המבקש, תוך חיזוק עקרון ההגינות הפרוצדורלית ושימוש מושכל בהתייעצויות מומחים במסגרת ההליך השיפוטי.