ת"א 1247/02

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעה שהוגשה על ידי תובע שנפגע בתאונת עבודה, בטענה לנזקי גוף נגד שני נתבעים: הקבלן הראשי של אתר בנייה (הנתבעת מס' 1) וחברת הביטוח שלהם (הנתבעת מס' 2). סכום התביעה עומד על כ-4 מיליון ₪. הקורבן, קבלן עצמאי להרמת חומרי בניין, הועסק בקבלנות משנה על ידי הנתבע מס' 1. בתאונה היה מעורב מנוף מסוק בבעלות הנפגע שקרס תוך כדי שימוש וגרם לו ליפול מבניין בן 5 קומות. בית המשפט הכיר בכך שהנתבעים לא מינו מנהל עבודה כנדרש בתקנות הבטיחות, דבר שתרם לתאונה. בנוסף, לעגורן לא הייתה בדיקה נאותה, ולא היה פירוט כיצד יש לעגן אותו. עוד קבע בית המשפט כי התאונה לא נגרמה כתוצאה משיטת הרמה לקויה או מפגם במנוף. קיים קשר סיבתי בין הפרת חובתם החקוקה של הנתבעים לבין הנזק שנגרם לנפגע. עם זאת, בית המשפט מצא גם רשלנות תורמת מצד הנפגע, כקבלן עצמאי ומנוסה, בהתקנת המנוף. חלוקת האחריות ייחסה 30% מהאחריות לנאשמים ו-70% לנפגע. משכך, הנתבעת מס' 2, חברת הביטוח, חייבת עד לגבול הפוליסה בניכוי הסכום שכבר שולם לנפגע. הנתבעים אחראים במשותף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 21.6.2010 וצפויים דיונים נוספים.