עב"ל 1018-02-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על סמך הטיעונים שהציגו הצדדים והראיות בתיק. תביעתו של המערער נסובה סביב שני תרחישים סותרים באשר לסיבת אוטם שריר הלב. התרחיש הראשון טען כי אירוע חריג הוביל לקרע של רובד טרשתי, אשר בסופו של דבר הביא אוטם שריר הלב מלא. התרחיש השני קבע כי האירוע החריג גרם לפרפור פרוזדורים, שטופל, והוביל לאוטם. עם זאת, בית המשפט מצא את שני התרחישים לא משכנעים. באשר לטענה הראשונה, התקבלה חוות דעתו של המומחה הרפואי, שהעדיפה השתלשלות אירועים שונה, על פני זו של המומחה מטעם המערער. חוות הדעת של המומחה הרפואי נקבעה יסודית, מפורטת וסבירה, והמערער לא הציג נימוקים לדחייתה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי התייעצות של המומחה עם עמית בנוגע לפענוח סרט צנתור הייתה מקובלת, מה גם שהיא נגעה לשיקול דעתו העצמאי של המומחה. בתרחיש השני, הסכים בית המשפט עם מסקנתו של המומחה הרפואי כי לא היה קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין פרפור הפרוזדורים. ההיסטוריה הרפואית של המערערת, לרבות מחלות רקע וטיפולים, לצד נדירותו של מאמץ גופני חריג הגורם לפרפור פרוזדורים, תמכו בדעה זו. ככלל, המערערת לא הצליחה להוכיח כל בסיס עובדתי או משפטי כדי לערער על קביעתו של המומחה הרפואי בדבר היעדר קשר סיבתי בין אירועי פברואר 2010 לבין אוטמם לאחר מכן. לפיכך נדחה הערעור ולא נפסקו הוצאות. פסק דין זה ניתן לפרסום בהסכמת הצדדים.