עת"מ 5988-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות ובחידושים המשפטיים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **נושא פסק הדין:** עתירה מנהלית שעניינה החלטת המשטרה שלא לאשר את גיוסו של אדם כשוטר קבוע, על רקע טוהר מידותיו. **עובדות רלוונטיות:** 1. העותר שירת בעבר במשטרה בשירות חובה (שח"מ) כעובד הערכה. 2. במהלך תהליך גיוסו לשח"מ, הודה העותר כי השתמש בעבר בסמים קלים והיה נוכח במצבים בהם אחרים השתמשו בסמים. הוא חתם על הצהרה והתחייבות להימנע משימוש בסמים ולהימנע מלהימצא בסיטואציות של שימוש בסמים, תוך התחייבות לעזוב מיד מקום כזה. 3. על אף ההתחייבות, במהלך שירותו כשוטר (גם לאחר שהיה אמור להתגייס כשוטר קבוע), נכח העותר במרפסת ביתו (שבבית הוריו) כאשר חבריו של אחיו עישנו סמים קלים ("ירוק"), ולדבריו לא עזב את המקום מידית. 4. בהתבסס על אירועים אלו, נדחתה השגתו של העותר על החלטת אי-התאמתו, ובהמשך נדחה גם עררו. **העקרונות המשפטיים והחידושים:** 1. **מרווח שיקול הדעת של המשטרה בגיוס:** בית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים) מדגיש את מרווח שיקול הדעת הרחב הנתון למשטרת ישראל בקביעת התאמתו של אדם לשרת בשורותיה. עקרון זה מושרש בפסיקה, והוא נובע מאופיו של הארגון ומחובתו לשמור על אמון הציבור. בית המשפט מציין כי הוא אינו מתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק, שיקולים זרים או אי-סבירות קיצונית. (פסקה 13, המסתמכת על בג"ץ 671/04 גרין). 2. **חובת טוהר המידות במשטרה:** פסק הדין חוזר ומדגיש את הדרישה המחמירה לטוהר מידותיהם של שוטרים, לאור תפקידם, סמכויותיהם, ומגעיהם עם הציבור. הדרישה היא להקפדה יתרה "על קלה כחמורה" על מנת לקיים את אמון הציבור. (פסקה 14, המסתמכת על בג"צ 7074/93 סויסא ובג"צ 6128/06 אבוקסיס). 3. **חקיקה רלוונטית – פרק שלישי1 לפקודת המשטרה:** בית המשפט מפנה לפרק שלישי1 לפקודת המשטרה, שהוסף בשנת 2017, העוסק בבדיקות התאמה לשם הבטחת השמירה על טוהר המידות ועל תפקוד ראוי של המשטרה. הדבר מדגיש את החשיבות המשפטית והמעשית המיוחסת להליך קבלת אדם לשירות במשטרה. (פסקה 15). 4. **עקרון המניעות (Estoppel) וחוסר מהימנות:** בית המשפט דוחה את טענת העותר כי התרשומת לגבי נוכחותו בסיטואציות של שימוש בסמים אינה משקפת נאמנה את דבריו. בית המשפט קובע כי העובדה שהעותר הגיש ערר לאחר שעמד בפני התרשומת, מבלי שהעלה טענה זו קודם לכן, פוגמת במהימנות הניסיון לשנות את הממצאים בשלב מאוחר יותר. זאת ועוד, הטענה כי התרשומת אינה משקפת את הדברים הועלתה לראשונה רק בעת הדיון בעתירה, ולא קודם לכן, מה שמחזק את דחייתה. (פסקה 20). 5. **פרשנות התחייבות והפרתה:** העותר חתם על התחייבות מפורשת להימנע מלהימצא במצבים של שימוש בסמים, ולהתפנות מיד מהם. בית המשפט קובע כי העותר לא התכחש לעצם נוכחותו בסיטואציה של שימוש בסמים, וכן לא טען כי עזב את המקום מיד כנדרש. בכך, לטענת בית המשפט, נוצר בסיס עובדתי שמצדיק את החלטת המשיבה, ואין מקום להתערבות. (פסקה 21). 6. **"כנות" כשיקול בגיוס:** בית המשפט דוחה את טענת העותר כי כנותו במתן מידע למשטרה (אשר הובילה לחשיפת המידע השלילי) צריכה להיזקף לזכותו. בית המשפט קובע כי כנות בתשאולים היא מצופה ואינה מקנה "נקודות זכות". יתרה מכך, החשש מחשיפת אי-כנות יכול להוות תמריץ חיובי למתן תשובות כנות. האופן שבו יש לשקלל את כנותו של העותר הוא עניין לליבת שיקול הדעת של המשיבה, שבו בית המשפט אינו מתערב. (פסקה 22). 7. **שיקולים נגדיים (רקע חיובי, הצטיינות):** העותר טען כי רקעו החיובי, הצטיינותו בשירות, והרצון העז שלו לשרת במשטרה, צריכים להביא לכך שהמשטרה תיהנה משירותיו. בית המשפט דוחה טענה זו, ומציין כי גוף הגיוס (המשטרה) הוא הגוף המוסמך לשקול את כלל הנתונים, לרבות שיקולים אלו, ולהחליט כיצד הם משתלבים עם הפגיעה בטוהר המידות שהתגלתה. (פסקה 25). 8. **סבירות ההחלטה:** נקודה מרכזית בפסק הדין היא ההבחנה בין החלטה עצמה לבין בחינת סבירותה. בית המשפט אינו "מקבל" את ההחלטה בעניינו של העותר, אלא בוחן אם ההחלטה שקיבלה המשיבה נופלת בגדרי מתחם הסבירות. לאור מרווח שיקול הדעת הרחב של המשיבה, והיעדר פגמים מנהליים מהותיים (כגון אי-סבירות קיצונית), בית המשפט מצא כי ההחלטה סבירה ואין עילה להתערבות. (פסקה 18, 27). **חידושים משפטיים (בהקשר למידע המסופק):** בעוד שפסק הדין מבוסס על עקרונות משפטיים קיימים (מרווח שיקול דעת, חובת טוהר מידות, מניעות), הוא ממחיש באופן ברור את אופן יישומם בהקשר של גיוס למשטרה. הדגש על כך שהעובדה שהעותר עצמו הביא לידיעת המשטרה את המידע השלילי אינה מעניקה לו "נקודות זכות" עשוי להוות חידוד של העקרון לפיו השמירה על טוהר המידות והצורך באמון הציבור גוברים על שיקולים של כנות לכשעצמה. בנוסף, ההתייחסות להתחייבות מפורשת והפרתה, גם בהיעדר שימוש פעיל בסמים על ידי העותר עצמו, מדגימה את הדרישה המחמירה לריחוק מוחלט מסביבות כאלו. **סוף דבר:** בית המשפט דחה את העתירה, תוך שהוא מאמץ את החלטת המשטרה שלא לגייס את העותר, על בסיס שיקול דעת רחב, חובת טוהר מידות, והממצאים העובדתיים לגבי נוכחותו בסיטואציות של שימוש בסמים, אף שהינו עניין שכבר נדון בעבר ונמסרו לו אזהרות והבהרות.