עת"מ 50282-12-20

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט להתערב בהחלטת פקיד הרישוי לשלול את רישיון הנשק שלו. הרישיון נשלל על סמך המלצת המשטרה בעקבות חקירת תלונה שהגישה בתו של העותר, בה נטען כי העותר איים להרוג אותה. בתה של העותרת מסרה תחילה עדות זו, אך בהמשך חזרה בה מדבריה בטענה שתלונתה שקרית. בית המשפט, לאחר שעיין בחומרי החקירה, צידד במשיבים וקבע כי החלטת פקיד הרישוי הייתה סבירה ושקולה, במיוחד נוכח הסיכונים לשלום הציבור הכרוכים בנשיאת נשק. בית המשפט הדגיש כי החלטות מנהליות בנוגע לרישיונות נשק מבוססות על ראיות מנהליות, הדורשות פחות ודאות מאשר ראיות פליליות, והמשטרה יכולה להסתמך על כל מידע רלוונטי העומד לרשותה. במקרה זה המליצה המשטרה לשלול את הרישיון מחשש לשלום הציבור. בעוד שהתיק הפלילי נגד העותר נסגר, תמך בית המשפט בעמדת המשיבים כי עדיין ניתן לשקול את חומרי החקירה לצורך קבלת החלטות מינהליות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי סביר שהמשיבים יאמינו לעדותה הראשונית של הבת, בהתחשב בתופעה של תלונות חוזרות בהן בתיקי אלימות במשפחה. הצורך של העותר להתגונן כחקלאי נשקל אל מול הסכנה הפוטנציאלית לשלום הציבור, ובית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת פקיד הרישוי מוצדקת. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים.