תנ"ג 52117-02-12

תקציר

בקשת התובע להסתלק מתביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט. במקרה דנן מבקשת התובעת להתפשר עם הנתבעים, בטענה כי התשלומים ששולמו למשיבה מס' 2 (איזנברג) מהמשיבה מס' 1 (החברה) בשנים 2005-2011 היו בלתי חוקיים משום שכהונתו של אייזנברג לא אושרה לפי חוק החברות. לפיכך דורש המבקש מאייזנברג להשיב את כל הסכומים ששולמו לו לאחר חודש יוני 2005, בסך של כ-15 מיליון ₪. המשיבים מתנגדים לבקשה, בטענה כי לא חל כל שינוי בהיקף השירותים או בתנאי העסקתו של איזנברג, וכי כל פגם בהליך האישור יביא לבטלות יחסית. עוד הם טוענים כי עמדת רשות ניירות ערך תומכת בפרשנות החברה. לאחר דיונים מקדמיים ומו"מ הסכימו הצדדים כי אייזנברג יחזיר לחברה 395 אלף שקל, אך סכום זה הוגדל בהמשך ל-600 אלף שקל בעקבות התנגדות של ח.ח. בש, שביקשה להצטרף להליך. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את טווח השכר המתאים לשירותיו של איזנברג בתקופה הרלוונטית, שנקבע על 2.1 עד 6.1 מיליון שקל בשנה. בית המשפט, בהתחשב בסיכויי התביעה, שלבי ההליך ויתרונות נוספים של הסדר הפשרה, מאשר את הסכם הפשרה, המחייב את אייזנברג לשלם לחברה 600 אלף שקל. בית המשפט קובע גם שכר טרחת עורך דין וגמול למבקש ולבא כוחו, וקובע כי הם עומדים על 12% מסכום הפשרה, בסך 72,000 ₪, שיחולק בין המבקש לבא כוחו.