ע"א 2846/03

תקציר

בפסק הדין מדובר במערער, מנהל עיזבון של תושב ארה"ב שנפטר, אשר הגיש תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד משיב ישראלי, בטענה למשיכה בלתי מורשית של 1.3 מיליון דולר מחשבון בנק שוויצרי באמצעות ייפוי כוח. בית המשפט המחוזי, בהסתמכו על סעיף 136 לחוק הירושה, דחה תחילה את התביעה מחוסר סמכות מאחר שהמנוח לא התגורר ולא הותיר אחריו נכסים בישראל. עם זאת, המערערת טענה כי מדובר בתביעה כספית ולא בעניין ירושה, ולכן צריכה להיות בסמכותו של בית המשפט. ערכאת הערעור הסכימה עם עמדת המערערת והסבירה כי הסעד המבוקש הוא כספי כנגד תושב ישראל מקום בו הוגשה תביעה כדין; מכאן, שלבתי המשפט בישראל אכן הייתה סמכות שיפוט בינלאומית. בית המשפט הדגיש כי מבחן הסעד, הקובע את סמכות בית המשפט על סמך הסעד המבוקש, מעדיף לדון בתיק. לפיכך הועבר התיק לבית המשפט המחוזי כדי לבחון האם ישראל היא הפורום המתאים להליך בטרם יידון לגופו של עניין. פסק הדין הפך את הדחייה הראשונית, ופסק הוצאות ושכר טרחת עורך דין למערער.