פ"א 62341-01-12

תקציר

הערעור מבקש לבטל פסק דין של בית משפט השלום בקריית גת שביטל 51 צווי הריסה שיפוטיים נגד מבנים המאוכלסים בקהילה בדואית. המבנים ממוקמים בכפר שקדם לקום המדינה ותושביו טוענים לבעלות על הקרקע. המערערת, ככל הנראה גוף ממשלתי, טוענת כי הקרקע היא רכוש המדינה וצווי ההריסה מוצדקים לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. בית משפט השלום קבע כי אף שהתקיימו הדרישות למתן הצווים, המערער לא הוכיח צורך ציבורי מיידי או דחוף, וביטל את הצווים. בדחותה את הערעור מסכימה השופטת עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ומדגישה את הצורך בגישה מאוזנת. השופט מדגיש את ייחודו של המקרה שבו מעורב כפר שלם בעל שורשים היסטוריים עמוקים, ומאשר כי עקירה של 350 בני אדם מחייבת אינטרס ציבורי משכנע. היעדרו של צורך ציבורי מיידי בקרקע, יחד עם נוכחותם ארוכת הטווח של תושבי הכפר ונסיבותיהם האישיות, מטים את הכף לטובתם. השופט מגיע למסקנה כי פסק דינו של בית משפט קמא היה ראוי ודוחה את הערעור ללא נוכחות הצדדים.