רע"א 1821/98

תקציר

פסק הדין בתיק זה כרוך בסוגיה משפטית מורכבת סביב עיקול זמני של קרנות אשראי דוקומנטרי, כאשר המערערת, ניקו פבריקס בע"מ (ניקו), ביקשה להטיל עיקול על כספים המגיעים לשאנדונג טקסטיל בשל הפרה לכאורה של חוזה. ניקו ניהל קשרים מסחריים עם שאנדונג וטען כי שאנדונג הפרה את החוזה ביניהם, מה שגרם לה להגיש תביעה ולבקש עיקול זמני על כספי אשראי דוקומנטריים שהונפקו לטובת שאנדונג על ידי עסקת צד שלישי, שניקו לא היה חלק ממנה. פסק הדין הראשוני של בית משפט השלום התיר את העיקול, בטענה כי ניתן לעקל כספי אשראי דוקומנטריים כמו כל זכות אחרת. אולם, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו בקובעו כי לא ניתן לעקל את הכספים כאשר המבקש זר לעסקה. בית המשפט העליון בחן את העקרונות העומדים בבסיס האשראי הדוקומנטרי, ובפרט את עקרונות העצמאות וההתאמה, שנועדו לשמור על הביטחון והאמון בעסקאות סחר בינלאומיות. עקרון העצמאות מבטיח כי עסקת האשראי הדוקומנטרית תישאר נפרדת מהעסקה הבסיסית, ומגן על זכותו של המוכר לקבל תשלום ללא תלות במחלוקות הנובעות מהחוזה המקורי. אמנם קיים חריג לתרמית בעקרון העצמאות, אך העיקול במקרה זה לא עמד בתנאי חריג מרמה חמור זה. בית המשפט העליון שקל האם צד שלישי, כמו ניקו, יכול להטיל עיקול על כספים כאלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות שתקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה אוסרת במפורש על עיקול צד שלישי על קרנות אשראי דוקומנטרי, לכך עלולות להיות השלכות משמעותיות על הסחר הבינלאומי על ידי ערעור האמון והביטחון בעסקאות אשראי דוקומנטרי. בית המשפט הדגיש כי עיקול בהקשר זה עלול לשבש את הסחר הבינלאומי, לפגוע במוניטין הבנקים ולהשפיע על תקינות מערכות האשראי הדוקומנטריות. בהיעדר ראיות לכך שלשאנדונג אין נכסים אחרים בישראל וכי ישראל היא פורום מתאים להתדיינות משפטית, בית המשפט לא מצא הצדקה לבקשת העיקול של ניקו. בסופו של דבר, בית המשפט העליון אישר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי נגד ניקו, אישר כי העיקול לא היה מוצדק והדגיש את הצורך להגן על מנגנוני הסחר הבינלאומי מפני שיבושים משפטיים מיותרים.