רע"א 9813/03

תקציר

מדינת ישראל ביקשה לערער על החלטה המחייבת אותה לשלם ארנונה לעיריית ראשון לציון בגין נכסים המשמשים כתחנות טיפת חלב. תחילה פסק בית משפט השלום ברחובות כי המדינה חייבת בארנונה בסך 911,037 ₪ לשנים 1995-1998, וקבע כי על המדינה, בעלת הקשר הקרוב ביותר לנכסים באמצעות מתן שירותי רפואה חובה, לשלם את המסים. הפטור של המדינה ממסים אלה בוטל בהדרגה באמצעות תיקוני חקיקה, וניסיונה לטעון לפטור על סמך מזכר הבנות עם הרשויות המקומיות משנת 1972 נדחה כבלתי מורשה. בית המשפט המחוזי אישר קביעה זו, תוך שהוא מדגיש את השליטה והשימוש המשמעותי שעשתה המדינה בנכסים אלה לשירות הציבור, אשר גבר על תפקידה של העירייה באחזקתם. התזכיר, שאפשר שיתוף פעולה בין המדינה לרשויות המקומיות, לא פטר במפורש את המדינה מארנונה. כתוצאה מכך, בתי המשפט מצאו את המדינה אחראית למיסים כמחזיקה הקרובה והממשית בנכסים. למרות ההשפעות הכלכליות האפשריות על יכולתה של המדינה לספק שירותים, ערעור זה נדחה, ובכך חיזק את חובת המדינה לשלם מסים בשיעורים מופחתים בהתאם להוראות החוק הקיימות. בתי המשפט קבעו כי ללא הסמכה חקיקתית, אף רשות ציבורית, לרבות עיריות, אינה יכולה לפטור את המדינה מתשלומי ארנונה, ובכך להבטיח חובות משפטיות שוות.