ע"א 656/77

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של גניבה ממעסיק. המערער, שעבד כפועל במשלחת חפירות ארכיאולוגיות מחוץ לחומה בירושלים, הורשע בגניבת אוצר בהיקף של לא פחות מ-11 שקלים מימי הבית השני, ששימש אותו לכאורה לרכישת מכונית פולקסווגן. הרשעתו של בית המשפט המחוזי התבססה בעיקר על עדותו של סוחר עתיקות שטען כי רכש את השקלים מהמערער. בית המשפט העליון קבע כי עדות אחת יכולה להספיק להרשעה אם בית המשפט נוקט משנה זהירות ושוקל את מהימנותה של עדות זו. במקרה דנן, קיבל בית המשפט את עדותו של העוסק כמהימנה ודחה את הכחשת המערער בדבר הגניבה והמכירה. הראיות הנסיבתיות, לרבות החזקתו הפתאומית של המערער בחפצים יקרים והצהרותיו הכוזבות, תמכו בהרשעה. באשר למעמדם המשפטי של הפריטים הגנובים, קבע בית המשפט כי גם אם עתיקות אינן נחשבות במפורש לרכוש, הרי שהמשלחת הארכיאולוגית החזיקה בהן, ושלילת פריטים אלה על ידי המערערת מהווה גניבה ממעסיק. למשלחת היה רישיון לחפור ולכן הייתה לה הזכות לרכוש את העתיקות שנמצאו, בכפוף לכוח הרכישה של המדינה. בכך אישר בית המשפט את הרשעתו של המערער ואת עונש המאסר של תשעה חודשים וקנס של 120,000 ל"י שהטיל עליו בית המשפט המחוזי.