עת"מ 1154/06

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה משני טעמים עיקריים. ראשית, העותרים לא פעלו בהתאם להליכים המיוחדים הקבועים בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 לצורך התנגדות להיתר בנייה, אלא פנו לבית המשפט. לפי מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, הסדרים מיוחדים אלה הינם ממצים ואינם מותירים מקום להליכי תביעה רגילים. לעותרים נותרה הזדמנות להציג את טענותיהם בפני הוועדה המתאימה בנוגע לבקשת המשיב להקלה, שתאפשר להם להכשיר בדיעבד את החריגה מהתכנית. לפיכך, בית המשפט מוצא כי העתירה נעדרת שחר משפטי. שנית, העותרים מגיעים לבית המשפט בידיים לא נקיות משום שהם עצמם ביצעו חריגות בנייה ולא גילו אותן. די בכך לבדו כדי לדחות את העתירה. בנוסף, חל שיהוי מיותר בהגשת העתירה. עבודות הבנייה החלו ביולי 2006, והעותרים ידעו על התנגדותם כבר בספטמבר 2006, אך לא הגישו את העתירה עד נובמבר 2006, ובכך החמיצו את חלון הזמן של 45 יום הקבוע בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. פסק הדין מדגיש את חשיבות טוהר הידיים בפנייה לבג"ץ ואת הדרישה למיצוי הליכים מנהליים בטרם פנייה לבית המשפט. עוד מציינת השופטת כי התנהלות העותרים אינה פוגעת באופן משמעותי באינטרס הציבורי או באינטרס שלהם, ועדיין עומדות בפניהם אפיקים למימוש טענותיהם. עוד מובהר בהחלטה, כי חריגות מקווי בניין אינן עניינו של בית המשפט, שכן אין מדובר בפעולות מנהליות פגומות אלא בהפרות חוק על ידי המשיב, שאינן ניתנות לתיקון בהליכים מנהליים. העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשאת בהוצאות שני המשיבים בנפרד.