ת"א 38128-01-22

תקציר

השופט מתנצל על פסק הדין המאוחר, ואז מסביר כי תביעת לשון הרע שהגישו התובעים, שהם ראשי ומנהלי ישיבת חומש, כנגד הודעת הנתבע בטלוויזיה, תידחה. בהודעה, שהנתבע טען כי היה עד לה, נטען כי התובעים תלו נער פלסטיני מעץ ושרפו את רגליו. השופט מצדד בנתבע כי האמירה מהווה לשון הרע, שכן היא עלולה להשפיל או לבזות את התובעים בעיני הציבור. עם זאת, השופט קובע כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את אמיתות האמרה, ואף לא פעל בתום לב, כנדרש בחוק. גם טענת הנתבע כי האירוע יוחס ל"אנשי חומש" אינה מיוחסת לתובעים באופן אישי, ולכן האדם הסביר לא היה סבור כי התובעים אחראים לאירוע הנטען. יתר על כן, השימוש במונח "תת-אדם", אף שאינו ראוי ופרובוקטיבי, אינו מהווה לשון הרע כשלעצמו. מאחר שהתובעים לא הוכיחו כי קיימת להם עילת תביעה, השופט דוחה את התביעה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.