ע"א 20/57

תקציר

התיק הנדון בפני בית המשפט הוא בין שתי חברות, שופרה דסהופרה בע"מ (שופרה), חברה למזון משומר, וש' וי' גוטמן (גוטמן), בית מלאכה למכונות. שופרה הזמינה מגוטמן מסחטה צנטריפוגלית לייבוש מלח במפעל שלה, אך המכונה התפוצצה כשהופעלה ופצעה קשה עובד שופרה בשם שאקי. שאקי תבע את שופרה על רשלנות וקיבל פשרה בסך 3,750 ליש"ט, ששופרה שילמה בחלקה, והיתרה שולמה על ידי המבטחת שלה, בנין, ישראל אפריקה בע"מ (בניין). שופרה ובנין תבעו אז את גוטמן על נזקים, בדרישה לקבל בחזרה את הסכומים ששולמו לשאקי, יחד עם הוצאות משפטיות שנגרמו לו במהלך תביעתו של שאקי, בהתבסס על הפרת הערבות לכאורה של גוטמן בנוגע לאיכות המכונה. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את רוב התביעה, אך פסקה לשופרה 43 ליש"ט פיצויי עובדים. שופרה ובנין ערערו, ובית המשפט לערעורים קיבל את הערעור, והורה לגוטמן לשלם לשופרה 4,663.900 ליש"ט ולבניין 4,020.900 ליש"ט, שניהם בריבית של 9% משנת 1955 ובאגרת בית משפט. פסק הדין ניתן גם לטובת שכר טרחת עורכי דין למערערים. פסק דינו של השופט ברנזון הכיר בכך שהמכונה פגומה וגוטמן נושא באחריות. באשר לסבירות הפשרה בין שופרה לשאקי, בית המשפט מצא אותה מוצדקת בהתחשב בסיכון ובחוסר הוודאות שבהתדיינות משפטית, והסכום ששולם היה אומדן סביר של הפיצוי הפוטנציאלי של שאקי. עם זאת, 750 הליש"ט הנוספים שהבטיחה שופרה לשאקי נחשבו מיותרים ולא באחריותו של גוטמן. בית המשפט קיבל גם את הקביעה כי שכר הטרחה שהוציאה שופרה הוא תוצאה של הפרתו של גוטמן ויש להשיבו. לבסוף, באמצעות תיקון, חברת הביטוח, בניין, הורשתה להצטרף לתביעה ולקבל בחזרה את הסכומים ששולמו עבור שופרה, תוך הסרת כל מניעה פורמלית לתביעות. פסק הדין חיזק את תוקפן של פשרות סבירות והבהיר את אחריות היצרנים במקרים כאלה, והורה לגוטמן לשלם את הסכומים שנקבעו לשופרה ובנין.