בד"א 12/08

תקציר

הוגשה תלונה נגד עורך דין, המערער, בגין התנהגות לא מקצועית ולא אתית. התיק נסוב סביב שני הסכמי ממון עליהם חתמו המתלוננת ובן זוגה, מר א.ז. ההסכם הראשון, שנחתם במאי 2006, כלל סעיף פיצוי משמעותי שנועד להבטיח את מחויבות שני הצדדים. מערכת ההסכמים השנייה, שנחתמה מספר ימים לאחר מכן במעמד המערער ואחרים, ביטלה את ההסכם הראשון והשמיטה את סעיף הפיצוי לרעת המתלוננת. המתלוננת טענה כי אולצה לחתום על הסכמים אלה. המערער הואשם גם בכך שלא השיב לתלונה העוקבת שהגישה המתלוננת והורשע בכל האישומים הקשורים לחתימת ההסכמים החדשים ואי מתן מענה. בית משפט קמא הרשיע אותו על סמך עדותה המהימנה של המתלוננת, אשר נתמכה בראיות אחרות, בעוד שעדויותיהם של המערער ועדיו נדחו כבלתי מהימנות. המערער ערער על פסק דין זה, וטען כי עדותה של המתלוננת טעונה אישוש וכי הימנעותו של שכן מלהעיד מחלישה את התיק. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו של בית משפט קמא, והדגישה כי חריג להתערב בהערכות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר לגבי עדים. ערכאת הערעור דחתה גם את טענות המערער בדבר טיב עדותה של המתלוננת והעדר תמיכת שכנים, בהתחשב בכך שהיעדרותה של השכנה אינה רלוונטית. יתר על כן, בית המשפט אישר כי התנהלותו של המערער פגעה בכבודו ובאמות המידה האתיות של מקצוע עריכת הדין, ומצדיקה את הרשעתו בניגוד-עניינים ואי-תגובה. נוכח החלטתו המבוססת של בית משפט קמא ועברו של המערער, נדחה הערעור, והעונש המקורי נותר בעינו, לרבות שישה חודשי השעיה בפועל ומאסר על תנאי נוסף.