ת"פ 901/06

תקציר

השופט קבע כי המדינה לא הצליחה להביא ראיות מספיקות כדי להרשיע את הנאשם בפריצה לדירה ובשוד בנסיבות מחמירות. עניינה של התביעה הסתמך על שתי צורות זיהוי, שתיהן היו פגומות. ראשית, זיהוי המסדר נפגע בשל השימוש שעשתה המתלוננת במילים "אולי" ו"ייתכן" ביחס לזיהויה את הנאשם, ואי רישום אחוזי הוודאות. שנית, צילומי הטלוויזיה במעגל סגור לא סיפקו ראיות חותכות לכך שהנאשם הוא מבצע הפשע, ולא היה תיעוד של מסלול חזרתו של החשוד. השופט מצא את האליבי של הנאשם, לפיו לא היה בירושלים בעת השוד, משכנע, במיוחד לאור העובדה שהוא נתמך על ידי מספר עדים. בנוסף, היעדר טביעות אצבע בזירת הפשע והיעדר השלל והמעיל שתיארה המתלוננת בביתו של הנאשם, תמכו בהכחשת הנאשם את הטענות. השופט הגיע למסקנה כי המדינה לא הוכיחה את זהותו של הנאשם כמבצע מעבר לספק סביר, ולכן זיכה אותו מאשמת השוד. עם זאת, השופט הרשיע את הנאשם בהחזקת שבעה כרטיסי חיוב מיידי ללא הסכמת הלקוחות. טענת הנאשם כי קיבל את הכרטיסים מאדם זר בתמורה לסיגריות וסבר כי מדובר בכרטיסי חיוג לא התקבלה. השופט קבע כי החזקת הכרטיסים על ידי הנתבע הייתה שלא כדין, וכי הוא לא קיבל את הסכמת הלקוחות להחזיק בהם. השופט הרשיע את הנאשם בעבירה זו והורה על מתן פסק הדין ביום 04/07/2006.