ת"א 16761-03-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים בגין הפקעת קרקע בסמוך לעיר סכנין. הקרקע הופקעה כדין על ידי מדינת ישראל בשנת 1964, ונרשמה על שמה בשנת 1983. התובעים, יורשיו של רשיד עבד מחמוד תרבייה ז"ל, טענו כי הם זכאים לקבל פיצויים בגין ההפקעה כבעלי הקרקע באותה עת. הנתבעים, יורשיו של חוסיין דיאב חוג'יראת ז"ל, שהיה הבעלים הרשום של הקרקע, טענו כי התובעים לא הוכיחו את זכאותם. בית המשפט בחן את הטענות ומצא כי אמנם התובעים לא סיפקו הוכחה בכתב לעסקת החליפין בין אבותיהם של הצדדים, אך הראיות הראו כי עסקה כזו התקיימה. לפיכך, התובעים היו זכאים לפיצויי ההפקעה. נקודת המחלוקת השנייה הייתה שיעור הפיצוי. בית המשפט בחן את חוות הדעת של השמאים שמונו על ידי שני הצדדים ומומחה בית המשפט והגיע למסקנה כי שיעור הפיצוי הראוי הוא 5% משווי הקרקע לשנה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים את הפיצוי המתאים על בסיס שיעור זה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.