בר"ע 2290/06

תקציר

הרוכש והמערערים מעורבים בסכסוך מכר מקרקעין שחל עליו חוק המקרקעין תשכ"ט-1969. לטענת הרוכש, יש לדחות את הערעור בשל חוסר תום הלב של המערערת והשיהוי בהגשת הבקשה. הרוכש טוען כי מכירת הקרקע טרם הושלמה ויש לראות בה התחייבות לביצוע עסקה. עוד מדגיש הרוכש כי המערערים לא הסבירו את הבקשה המאוחרת והשתתפו בהליך המכרז השני. עוד טוען הרוכש כי ביטול הסכם המכר לא הצריך תביעה נפרדת וכי טענות המערערים בדבר מחיר הסף אינן נתמכות. מנגד, טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא בכך שביטל את החלטת התמחור הראשונה מבלי לשמוע את העדים ולתת הסבר ראוי. הם מבקשים לקבל את הערעור, לבטל את החלטותיו השלישית והרביעית של בית משפט קמא ולהחזיר את התיק להמשך חקירה. השופט מצדד במערערים, מקבל את הערעור ומבטל את החלטות בית המשפט קמא. השופט מותח ביקורת על הימנעותו של בית משפט קמא משמיעת עדים וממתן נימוקים, דבר המעכב את ביקורתה של ערכאת הערעור. זאת ועוד, השופט מוצא כי ביטולו של הסכם המכר על ידי בית משפט קמא ללא בקשה לקיזוז היה פסול. למרות שהשופט מכיר בחוסר תום הלב של המערערים, הוא קובע כי הנסיבות מחייבות חקירה נוספת וכי אין לבסס זכויות מהותיות על סמך התנהגות הצדדים בלבד. משכך, הערעור מתקבל, החלטות בית משפט קמא מתבטלות, והתיק מוחזר לבית משפט קמא להמשך עדות וממצאים באשר להליך התמחור הראשון. השופט גם מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בשל מחדלי המערערים.