ת"פ 47457-01-12

תקציר

פסק הדין זיכה שני נאשמים מאשמת פזיזות ורשלנות במהלך טקס ברית מילה. הנאשמים, מוהל בהכשרתו וחניכו, הואשמו בסיכון חיי יילוד בשל התמשכות הטקס ודימום יתר, כאמור בכתב האישום. עם זאת, התביעה לא הצליחה לספק ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה, וההגנה הצליחה לטעון כי אין להשיב על האשמה. השופט סקר בהרחבה את ההיסטוריה של התיק, את העדויות ואת החוקים הרלוונטיים, תוך שהוא מדגיש את היעדר ייחוס הרשלנות המובהק בכתב האישום, ואת אי הוכחת מסוכנות כלשהי לחיי היילוד. כמו כן, השופט ציין את היעדר הדרישות החוקיות ממוהלים להחזיק באישורים ספציפיים, ואת היעדר האישומים הפליליים נגד מוהלים אחרים במקרים דומים, למרות סיבוכים שנתיים במהלך ברית המילה. השופט הגיע למסקנה כי הראיות שהוצגו אינן מספיקות לביסוס עילה לכאורה, ולכן זוכו הנאשמים. פסק דין זה מדגיש את היעדר ההסדרה הסטטוטורית על מנהגי המוהלים וממליץ על פעולות חקיקה לקביעת הנחיות ברורות ופיקוח על ברית המילה, תוך הדגשת תפקידה של הרשות השופטת שלא להתערב בסמכות המחוקקת.