ע"ו 27314-06-14

תקציר

המערערת, שיוצגה על ידי עו"ד י. אלמגור, תבעה דמי נכות מוגדלים מהמשיב, הממונה על התגמולים במשרד הביטחון. הערעור נסב סביב החלטות הוועדות הרפואיות בעניין המום הראתי של המערער והכרה בליקויים נפרדים בגין נזקי עישון, וכן בגין סוכרת שהתגלתה במהלך הטיפול התרופתי במצבו הנפשי. הוועדה המחוזית נענתה חלקית לבקשות המערער לאחר מספר ישיבות. משלא היה שבע רצון מממצאי הוועדה בנוגע למצבו הריאתי, ערער המערער לוועדה רפואית גבוהה יותר, הוועדה העליונה, שכללה מומחה ריאות. עם זאת, הוועדה העליונה, לאחר שביקשה מידע נוסף על מצב הריאות של המערער, העלתה גם שאלות לגבי הקשר בין טיפול בקורטיזון לאסתמה לבין הופעת מחלת הסוכרת שלו. הדבר נתקל בהתנגדות מצד בא כוח המערערת, שטען כי הוועדה העליונה חרגה מסמכותה בכך שביקשה לשקול מחדש את נושא הסוכרת, מה גם שאין לה מומחה לסוכרת. לטענת היועץ, יש לפרש את סמכותה של הוועדה העליונה באופן צר, המוגבל לתחום המומחיות של חבריה. מנגד, טען בא כוח המשיב כי לוועדה העליונה יש זכות להפעיל את שיקול דעתה ולהזהיר את המערערת מפני כוונתה לדון בנושא הסוכרת, מה גם שהסוכרת נגרמה לכאורה כתוצאה מטיפול באסתמה. השופטת הסכימה עם פרשנותה של המערערת, ודחתה את טענת הוועדה העליונה בנושא הסוכרת, שכן היא חורגת מתחום מומחיותה. השופט הורה להסיר כל אזכור של הקשר בין סוכרת למצב נפשי מתיקו של המערער וקבע כי הוועדה העליונה תוכל לדון רק בקשר הסיבתי בין הטיפול בקורטיזון לסוכרת. פסק הדין הדגיש את זכויותיהם של הנכים ואת הצורך בוודאות בהחלטות הנוגעות להם. כל צד היה אחראי להוצאות המשפט שלו, והתיקים הרפואיים היו אמורים להיות מוחזרים למשיבה.