ע"א 148/68

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על חלוקת כספים בין נושים של חברה בפירוק. הסוגיה העומדת על הפרק היא עדיפות התשלומים לנושים השונים, הנוגעים במיוחד לשכר העובדים, חופשה שנתית ופיצויי פיטורים, וכן ניכויים שנעשו למוסדות הביטוח הלאומי. על בית המשפט לקבוע את פרשנותם של צווים וחוקים רלוונטיים, לרבות פקודת החברות וחוק הגנת השכר. בית המשפט העליון נתן פסק דין בעניין חלוקת יתרת הכספים של חברה מפורקת. המפרק ביקש הדרכה כיצד לחלק את הסכום של 10,000 לירות ישראליות בין הנושים, שכללו עובדים התובעים שכר שלא שולם, חופשה שנתית ופיצויי פיטורים, וכן מבטחים, המוסד לביטוח סוציאלי של העובדים. מבטחים טענו כי יש לראות בסכומים שנוכו משכר העובדים ולא הועברו אליהם שכר, תוך מתן עדיפות בחלוקת הכספים. בית המשפט הורה למפרק לפעול על פי פקודת החברות המתוקנת, המעניקה עדיפות ראשונה לשכר העובדים, לרבות חופשה שנתית ופיצויי פיטורים, ולסכומים שנוכו בגין מבטחים. התיקון, שאינו רטרואקטיבי, מנחה את קדימות התשלומים במקרים של פירוק חברה. באשר למהות החוב למבטחים, בית הדין מפרש אותו כשכר, גם אם התביעה מועלית על ידי המוסד ולא על ידי העובדים עצמם. הסיבה לכך היא שהסכומים המנוכים נשארים שכר שלא שולם עד להעברתם למוסד. פסק הדין גם מבהיר את קדימות החובות הללו ביחס לנושים אחרים, לרבות מיסים וקופות גמל. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים לתמיכה בפרשנותו ומדגיש כי אופיו המהותי של החוב קובע את עדיפותו במקרים של פירוק חברה. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, תוך מתן עדיפות לתביעות העובדים והמבטחים על פני נושים אחרים בחלוקת כספי הפירוק של החברה.