ע"פ 30523/06

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשמונה ערעורים נפרדים על גזרי דין שהוטלו על משיבים שהורשעו בעבירות נהיגה בשכרות. עניינם של הערעורים בהחלטת בית משפט קמא להטיל עונשי פסילה קצרים מהמינימום הסטטוטורי של שנתיים הקבוע בפקודת התעבורה. על פי הפקודה, ניתן להטיל עונש קצר יותר רק בנסיבות מיוחדות. בית המשפט העליון הדגיש באופן עקבי את חומרתן הקיצונית של עבירות נהיגה בשכרות, הנחשבות לתופעה חברתית משמעותית הגובה חיים ורכוש, וקבע כי האינטרס הציבורי במאבק בתופעה גובר על הנסיבות הפרטניות. לפיכך, סף החריגה מעונש המינימום חייב להיות חריג. בית המשפט מדגיש כי יש לפרש את המונח "נסיבות מיוחדות" בצמצום, ונסיבות אישיות שגרתיות כגון חריגה קלה ממגבלת האלכוהול החוקית, היעדר עבר פלילי או אחריות אישית, אינן מהוות עילה להפחתת עונש המינימום. מטרת עונש הפסילה היא לאלץ את הנאשם לשאת בתוצאות מעשיו ולהפנים את חומרת העבירה, ובכך לשמש גורם מרתיע. בשמונת המקרים הנדונים, הנימוקים שניתנו על ידי בית משפט קמא להטלת עונשים קצרים יותר אינם מהווים נסיבות מיוחדות כנדרש בחוק. לפיכך, מבטל בית המשפט העליון את עונשי הפסילה שהוטלו על המשיבים וקובע כי רישיונותיהם יישללו לתקופת המינימום הסטטוטורית של שנתיים, תוך שהוא מאפשר ליתר רכיבי עונשו של בית משפט קמא לעמוד על כנם.