ת"א 59949-02-21

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעת התובע כנגד הנתבעים, חברת ביטוח וסוכן ביטוח, בגין אי תשלום תגמולי ביטוח בעקבות תאונה, נדחית על הסף. בפוליסת הביטוח צוין כי תקופת ההתיישנות החלה ביום בו הייתה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח, אשר במקרה זה היה כאשר התגבשה נכותו של התובע. בית המשפט קבע כי נכותו הזמנית של התובע התגבשה בחודשים מרץ 2017 ומרץ 2018, ולכן התביעה, שהוגשה בפברואר 2021, הייתה הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים. עוד קבע בית המשפט כי התובע יכול היה לדעת על נכותו כבר בינואר 2017, וגם אם תקופת ההתיישנות החלה ביום שבו היה על התובע לדעת על מוגבלותו, עדיין התביעה נדחתה בזמן. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי מכתבי התשלום של הנתבעים מהווים הודאה בחבות, שכן הם כוללים שמירת זכויות ואזכור תקופת ההתיישנות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא היו חייבים להזהיר את התובע מפני תקופת ההתיישנות, שכן הפוליסות המדוברות לא היו כפופות לחוזר המפקח על הביטוח בנושא זה. בנוסף, החובה למסור את הפוליסה למבוטח לא חלה משום שהנתבעים לא הסתמכו להגנתם על מגבלות כלשהן בפוליסה. לבסוף, קבע בית המשפט כי גם אם התביעה לא הייתה חסומה על פי חוק, נכותו של התובע הייתה 19% בלבד, והנתבעים כבר שילמו תגמולים בגין 10% נכות. לפיכך, הנתבעים היו נדרשים לשלם רק עבור 9% הנכות הנותרים, ותביעת התובע בגין עוגמת נפש הייתה נדחית. בית המשפט דחה את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.