רמ"ש 47410-01-16

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורה של אם על הכרזת ילדיה כנזקקים, ומצדיק את ההחלטה להוציאם ממשמורתה. בחינתו המדוקדקת של בית משפט קמא את חומר הראיות, לרבות מצבם העגום והמוזנח של הילדים, משכנעת את השופט כי ההכרזה על נזקקות לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער מוצדקת. השופטת מדגישה את חוסר המסוגלות ההורית של היולדת, ומצטטת הערכות פסיכולוגיות של מומחים המדגישות את הצורך בטיפול רגשי ארוך טווח. חוסר יכולתה הנוכחי של האם לטפל בילדים, לצד היחסים המורכבים בינה לבין אבי הילדים, תומכים בהחלטת בית משפט קמא שלא להחזיר את הילדים לחזקתה. בעוד שהשאיפה היא שהילדים יגדלו אצל הוריהם, השופט מציין כי הדבר ראוי רק כאשר ההורים מסוגלים לכך; אחרת, טובת הילדים חייבת להיות קודמת. השופט מגיע למסקנה כי הערעור אינו ראוי ויש לדחותו, ומעודד את האם לשתף פעולה עם רשויות הרווחה ולעבור את הטיפול המומלץ על מנת לקבל בחזרה את המשמורת על ילדיה בעתיד.