רע"א 8667/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המחלוקת המקורית הייתה תביעת פיצויים שהגישו שני מבקשים, אחד מהם אזרח רומני שעבד בישראל, נגד שני משיבים. התביעה נבעה מתאונת עבודה שאירעה בשנת 1998, אשר גרמה לעובד לסבול משיתוק תחתון ובריחת שתן. המשיבים הכירו בכך כתאונת עבודה, והמוסד לביטוח לאומי קבע כי העובד הוא נכה בשיעור של 100%, המקנה לו קצבה. תחילה הגישו המבקשים כתב תביעה בגין התאונה הראשונה, אך בהמשך ביקשו לתקן כך שיכלול אירוע שני, שלטענתם החמיר את הנזק. התיקון נדחה על ידי בית המשפט המחוזי משום שהוא חורג מתקופת ההתיישנות ולא הוכיח קשר בין שני המקרים. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי העובדות שהוצגו בתביעה המקורית כללו את האירוע השני וכי המחדל היה טעות קולמוס. השופט קבע כי המבקשים לא ציינו במפורש את האירוע השני בכתב תביעתם וכי אין מדובר בטעות סופר גרידא אלא בסוגיה עקרונית. מאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, עלול היה התיקון לגרום למשיבים נזק בלתי הפיך. לפיכך, נדחתה גם בקשת רשות הערעור. החלטה זו התקבלה על סמך פסיקה קודמת ותקנות סדר הדין האזרחי, כאשר השופט הדגיש כי המבקשים יכלו להגיש את התביעה במלואה במועד, למרות קשיי ההתדיינות בעת שהותם בחו"ל. בנוסף, השופטת ציינה כי המבקש קיבל קצבאות ביטוח לאומי, מה שאומר שהתרת התיקון לא תביא לכך שהצדק ייעשה במקרה זה.