ע"מ 1589/12

תקציר

התיק נסוב סביב סמכותם של בתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית מכוח הסכם הביניים שנחתם בין ישראל לרשות הפלסטינית בשנת 1995. הנאשם, שהוגש נגדו כתב אישום בגין החזקת חלקי רכב החשודים כגנובים, טען כי לבית המשפט הצבאי אין סמכות לדון בעבירות שבוצעו בשטח A, הנמצא בסמכות הרשות הפלסטינית. הסנגור ערער גם על תוקפו של סעיף 10(ז) לצו בדבר הוראות ביטחון, המרחיב את סמכותם של בתי המשפט הצבאיים בעבירות פליליות מסוימות הקשורות לכלי רכב. ההגנה טענה כי סעיף זה סותר את הסכם הביניים ודינו להתבטל. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסעיף עולה בקנה אחד עם ההכרזה על יישום הסכם הביניים והמשפט הבינלאומי. עוד צוין כי המחוקק התכוון לכלול מקרים בהם הושחתו סימני זיהוי של כלי רכב, ומכאן שלבית המשפט הצבאי הייתה סמכות שיפוט גם במקרה זה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הוא אינו יכול לבחון את סבירותה של חקיקה אלא רק להעריך את עמידתה בדרישות החוקתיות. מאחר שההגנה לא הביאה ראיות לשינוי בהיקף העבירות, גם טענה זו נדחתה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט קמא לקבל את בקשת התביעה למעצרו של המערער עד תום ההליכים התקבלה. בית המשפט הדגיש את אופי העבירות ואת עברו הפלילי של המערער, שכלל עבירות רכוש קודמות.