עע"מ 2007/15

תקציר

עניינו נסוב סביב המערער, יליד מזרח ירושלים, אשר עזב את ישראל בשנת 1980 והשתקע בארצות הברית. רישיון ישיבת הקבע של המערער פקע כתוצאה משהותו הממושכת מחוץ לישראל וקבלת אזרחות אמריקאית. המחלוקת העיקרית היא האם היה על שר הפנים להחזיר את רישיון המערער. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת השר שלא לעשות כן הייתה סבירה ובמסגרת שיקול דעתו המינהלי. זאת, בשל עברו הפלילי של המערער בארה"ב וניסיונו לחמוק ממשפט באמצעות בריחה לישראל. בית המשפט מכיר בכך שבעוד זיקתו של המערער לישראל ומעמדו כיליד מזרח ירושלים הם שיקולים רלוונטיים לטובתו, הם אינם גוברים על החששות הנוגעים לעברו הפלילי. זאת ועוד, חלוף הזמן מאז ההרשעה והיעדר מעורבות פלילית נוספת מפחיתים מחשיבותו של השיקול הפלילי. עם זאת, ההתנגדות המוסרית הבסיסית למתן מקלט לעבריין נמלט נותרה תקפה. בית המשפט מדגיש כי לשר הפנים שיקול דעת רחב בעניינים אלה וכי המערער לא נתן עילה מספקת להתערבותו של בית המשפט. פסק דינו של השופט עמית נתמך על ידי השופטים חיות וברון, והביא לדחיית הערעור.