ת"א 2931/89

תקציר

מדובר בתיק שתחילתו בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת בו היו מעורבים חברת פירוק (המבקשת) ושלושה בנקים: בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק הפועלים (המשיבים) בתביעות כספיות. המבקש ביקש פטור מתשלום אגרות הקשורות לתביעות ונחל הצלחה חלקית. התיק כלל מספר תביעות, איחודים וערעורים לאורך מספר שנים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקש, והורה לבנקים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה. הבנקים ערערו לבית המשפט העליון, שדחה את רוב הטענות אך הורה על חישוב מחדש של הריבית ומועד הפסקת השיקום. לאחר מכן עתר המבקש להערכת הוצאות, והרשם הורה לבנקים לשלם סכום גלובלי של 100,000 ₪, שהוגדל בהמשך ל-12,000 ₪ בעקבות ערעור. כן ביקש המבקש פסק דין שיחייב את בנק לאומי בנוגע לפסקי הדין השונים, שניתנו על ידי בית המשפט, תוך הדגשה כי למבקש ולבנק טענות נפרדות. בית המשפט דחה את טענות בנק לאומי כנגד הבקשה והדגיש את חובת הבנק לשלם למבקש בהתאם לפסקי דין קודמים. בנוסף, בית המשפט הורה לבנקים לפצות את המבקש בהוצאות שונות, לרבות הוצאות משפט, שכר טרחת מומחה והוצאות טיסה, ודחה את טענות השיהוי של המבקש. לבסוף, הורתה השופטת, אסתר נחליאלי-חייט, למשיבים לשלם את הסכומים הנקובים, בהפרשי ריבית והצמדה, ונתנה פסק דין לטובת המבקש בעניין בנק לאומי.