סע"ש 23308-06-16

תקציר

במקרה זה בחן בית הדין את טענת עזבונו של דוד קריאף ז"ל, אשר ביקש לבסס יחסי עובד-מעביד בין קריאף לבין הנתבעות, טנא נגה וחברת האם שלה, תנובה. התובעת תבעה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בין היתר, בסך 2,733,857 שקל, בטענה שקריף תפקד כעובד עם חובות אינטגרליות לפעילותה של טנא נגה. הנתבעים טענו מנגד כי קריאף היה קבלן עצמאי שפעל באמצעות עסקים שבבעלותו, לרבות העסקת מספר עובדים ומתן שירותים מיוחדים מעבר לתחזוקה שוטפת. הם הדגישו כי קריאף התקשר עם טנא נגה באופן עצמאי ולא עם תנובה, ובכך דחה כל טענה נגד חברת האם. לאורך כל הבדיקה הוכיחו הראיות כי קריאף החזיק במעמד של קבלן עצמאי, שכן הוא ביצע עבודה בקבלנות משנה, ניהל פעילות עסקית נפרדת וקיבל שכר גבוה משמעותית מזה של עובדים קבועים בתנא נגה. יתר על כן, פעילותו של קריאף, כגון עיבוד תשלומים באמצעות החברה שלו ושירות לקוחות אחרים, הדגישה את מעמדו העצמאי. בנוסף, בכל הסכמי השירות משנת 1996 עד 2012 צוין במפורש כי אין יחסי עבודה. בית הדין הגיע למסקנה כי התביעה נעדרת שחר, שכן ראיות משמעותיות הצביעו על עצמאותו של קריאף, לרבות יכולתו להעסיק עובדים, לקבוע שעות עבודה ולספק שירותים לגופים אחרים. לפיכך, נדחתה גם התביעה נגד תנובה בשל היעדר ראיות הקושרות אותם לעבודתו של קריאף. בסופו של דבר דחה בית הדין את טענות התובע והורה לעיזבון לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 20,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.