ע"א 44657-11-21

תקציר

המערערים תבעו את המשיב בגין הפרת חוזה בדבר מכירת דירה. המערערים טענו כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה על פי חוזה המכר, לרבות אי בניית הדירה כפי שהוסכם, אי רישום הדירה בתוך פרק הזמן שנקבע בחוזה, גביית סכום שגוי של מע"מ והפרשי הצמדה, והטעייתה בדבר הבעלות במקרקעין עליהם נמצאת הדירה. בית המשפט פסק לטובת המשיב ברוב הסעיפים. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי המשיב לא היה אחראי לגימור קומות הדירה, שכן המערערים ביקשו שיפוצים נרחבים ואף ביקשו לקבל את הדירה ללא מתקנים מסוימים לביצוע השיפוצים בעצמם. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה אינה אחראית לספק חניות לאורחים, שכן ההתחייבות לספקן הייתה לרשויות התכנון ולא ישירות למערערים. באשר לטענת המערערים כי המשיב שינה את מיקומם של חדר האירועים וחדר הכושר, מצא בית המשפט כי המשיב מסר את הבניין עם חדרים ריקים, ונציג הדיירים הוא שהחליט לשנות את ייעודם. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערערים בדבר גודל הדירה, בקובעו כי לא הציגו כל ראיה שתתמוך בגרסתם לאירועים, וקביעת המומחה מצאה כי שטח הדירה תואם את התוכניות שצורפו להסכם. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיב כי נפלה טעות סופר בנוגע לגג הדירה, וכי בתכנית המכר של הדירה צוין כי גג חלל העבודה ישמש כמרפסת גן לדירה שמעל. בית המשפט הסכים עם הסברו של המשיב לשיהוי ברישום הבית המשותף, וקבע כי היו מעורבים הליכים מורכבים וכי המערערים היו אחראים חלקית לשיהוי. בית המשפט פסק גם לטובת המשיב בעניין תביעות המע"מ והפרשי ההצמדה, וקבע כי התשלומים ששולמו על ידי המערערים חושבו נכונה לפי שיעור המע"מ בעת התשלום. לבסוף, מצא בית המשפט כי המשיבה לא הטעתה את המערערים באשר לזכויותיה במקרקעין, וכי המערערים אינם זכאים לערבות בנקאית בגין רכיב שכר הטרחה ששולם לעורכי הדין. לפיכך נדחה הערעור ברוב הסעיפים, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.