רע"א 10200/07

תקציר

מדובר במבקש המערער על קנס בגין עבירת תנועה בשל אי קבלת הודעות לכאורה וטוען כי העבירה והעונש התיישנו. הדו"ח הראשוני בגין נהיגה במהירות מופרזת, מיום 23.12.02, הניב הודעת קנס בסך 250 ש"ח שהוצאה ביום 29.1.03 והודעה נוספת ביום 18.7.03. המבקשת טענה כי מעולם לא קיבלה הודעות אלה, אך נודע לה על הקנס שלא שולם במהלך ניסיון חידוש רישיון בשנת 2006. היתר זמני ניתן ב-9 באפריל 2006. היא עתרה לבית משפט השלום בירושלים בבקשה לעצור את גביית הקנס, בנימוק של פקיעת תוקף העבירה, אותה דחה בית המשפט, בקובעו כי טענות בדבר התיישנות מצויות בתחום סמכותו של בית המשפט לתעבורה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי העונש נותר בתוקף למשך 10 שנים שכן הוא סווג כעוון ולא כחטא, ולכן תקופת ההתיישנות לא פגה. בערעור לבית המשפט המחוזי נטען כי העבירה היא חטא, מה שמציע תקופת התיישנות של שלוש שנים, שגם היא נדחתה. המבקש ביקש רשות ערעור על החלטה זו, תוך שמירה על טענת סיווג העבירה. המדינה טענה מנגד כי ההגבלה של שלוש שנים אינה חלה שכן הודעות שנשלחו בשנת 2003 מאפסות את תקופת ההתיישנות. בנוסף, טענה המדינה כי מדובר בעניין של מה בכך בשל גובהו הקטן של הקנס. בית המשפט דן בסיווג העבירה, תוך ציון סיווג קנסות כעוון ולא כחטא, לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה, מתוך כוונת המחוקק ועקביות פרשנית כדי למנוע מנאשמים לשנות באופן שרירותי את סיווגי העבירות. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה משום שתקופת ההתיישנות לא חלפה, בהתאם לסיווג העוון, והוטל על המבקש אגרה בסך 2,500 ₪. פסק הדין ניתן ביום 1.4.2008.