ת"א 21940-04-17

תקציר

התובע, שהיה בן 15 בעת התאונה בשנת 2013, תבע את רשות מקרקעי ישראל (נתבעת 1), את העירייה בה אירעה התאונה (נתבעת 2) ואת מבטחת העירייה (נתבעת 3), בגין נזקים לאחר שנפגע מנפילה מגלריה של מסגד. הנתבעים טענו כי התובע הוא מסיג גבול, אך השופט קבע אחרת, וקיבל את גרסת התובע לאירועים, כאשר נכנס למסגד דרך הכניסה הראשית ועלה למעלה לגלריה. השופט מצא את נאשם 2 אחראי לתאונה, שכן הוא עודד את בניית המסגד ללא היתר ואפשר גישה ציבורית אליו, לרבות לגלריה הלא בטוחה. השופט גם מצא את התובע אשם ב-20% ברשלנות תורמת, שכן נכנס ביודעין למסגד שנבנה בצורה לא שלמה והלך לאחור מבלי לשים לב לסביבתו. באשר לפיצויים, השופט פסק לתובע 290,429 ₪, שהופחתו ב-20% בשל אשמתו התורמת. סכום זה כלל 246,254 ש"ח בגין הפחתת כושר השתכרות, 30,782 ש"ח בגין אובדן זכויות סוציאליות, 4,000 ש"ח בגין סיוע בעבר מצדדים שלישיים ו-80,000 ש"ח בגין כאב וסבל. השופט דחה את התביעה נגד הנתבע 1 והורה לתובע לשלם הוצאות בסך 6,000 ₪. הנתבעים 2 ו-3 חויבו לשלם לתובע את הסכומים שנפסקו ביחד ולחוד. כמו כן נפסקו לתובע שכר טרחת עורך דין והחזר שכר הטרחה הראשון.