תנ"ז 56349-03-21

תקציר

פסק הדין מכריז על קטינה בת 10, *** כקטינה נזקקת לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) בשל חוסר יכולתם של הוריה – זוג לא נשוי – לטפל בה כראוי. השופטת מדגישה כי החלטה זו לא נועדה להעניש את ההורים אלא היא לטובת הילדה, במטרה להקנות לה את זכויות האדם הבסיסיות ביותר. היו ניסיונות רבים של לשכת הרווחה להתערב ולסייע למשפחה, אך המצב המשיך להידרדר. שני ההורים תרמו להידרדרות, אך סירובו העקבי של האב לציית להחלטות בית המשפט, אלימותו כלפי האם והתנהגותו הבלתי הולמת כלפי הבת מודגשים. פסק הדין מזכיר גם את שוטטותה של הנערה בלילה ללא השגחה ואת האבחנה הפסיכולוגית שלה, דבר המצביע על הצורך בהתערבות. עורך דינה של הילדה, חפוט לדין, שמונה לייצג אותה, מתנגד נחרצות לשמיעת הילדה בבית המשפט, מחשש שהדבר יסכן את ביטחונה הנפשי, והשופט מסכים. השופטת מקבלת את שיטת הטיפול שהציעה העובדת הסוציאלית, הכוללת השמת הילד במסגרת חיצונית, בפרט פנימייה, למרות התנגדותו הנחרצת של האב. האם תומכת בהחלטה זו. השופט מורה על הוצאת הקטינה ממשמורת הוריה והשמתה בפנימייה המומלצת ומבקש את עזרת משטרת ישראל, במידת הצורך. שני ההורים נדרשים לשתף פעולה עם הרשויות, והשופט מתחייב לשמור על קשר עם הקטין. החלטה זו התקבלה לאחר שיקול דעת מעמיק ומיצוי כל האפשרויות האחרות.