ע"א 10000/01

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסמכותו של רשם בתי המשפט לדון בבקשה לביטול פסק בורר בעקבות העברת תיק לבוררות. על פי חוק בתי המשפט, לבית המשפט יש סמכות להעביר עניינים אזרחיים לבוררות בהסכמת הצדדים, והוראות חוק הבוררות חלות על בוררויות כאלה. בעוד שניתן להניח כי לרשם, בהיותו מוסמך להעביר תיקים לבוררות, יש גם סמכות לדון בבקשות לביטול פסקי בוררות, פסק הדין קובע כי לא כך הדבר. חוק הבוררות קובע במפורש כי הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי אותו חוק נתונות לרשם רק בעניינים ספציפיים, ובפרט למעט אישור פסק בוררות כאשר הוגשה בקשה לביטולו. פסק הדין מפרש זאת כך שהרשם אינו מוסמך לדון בבקשות מסוג זה, הנחשבות להליכים עיקריים. מסקנה זו נתמכת גם בהיסטוריה החקיקתית של החוקים הרלוונטיים ובמגמה להקל על עומס העבודה של השופטים באמצעות הסמכת רשמים, שאינה ישימה במקרה זה. לפיכך, הבקשה לביטול פסק הבורר תועבר להרכב של בית המשפט להמשך הליכים, למרות היעדר אפשרות ערעור על החלטת הרשם.