בג"צ 124/09
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין המדובר עוסק באישור הריסת דירת מפגע כאמצעי הרתעה מפני פעילות טרור. העותר, אביו של המחבל, טען כי ההריסה הייתה בלתי מידתית ובלתי סבירה, מה גם שהוא לא נשא באחריות למעשי בנו. לדבריו, ההחלטה נובעת מלחצים מצד גורמים קיצוניים וכי היא מפלה ערבים, שכן בתי מחבלים יהודים אינם זוכים ליחס דומה. זאת ועוד, טען העותר כי הריסה חלקית של המבנה תהווה סכנה לבית כולו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הצורך של כוחות הביטחון בפעולה כזו מוצדק, שכן היא משמשת אמצעי הרתעתי למניעת פיגועים עתידיים. בית המשפט הכיר במורכבות המוסרית של הענשת משפחת המחבל, אך הדגיש את חשיבות ההרתעה בהצלת חיי אדם. במקרה זה קבע בית המשפט כי ההריסה הייתה מענה מידתי וכי טענות העותר, לרבות אלה בדבר אפליה, אינן עולות על אפקט ההרתעה הפוטנציאלי. השופט א. א. לוי, יחד עם השופטים א' גרוניס ומ' נאור, הסכימו עם ההחלטה לדחות את העתירה ולהסיר את צו הביניים, המאפשר את המשך ההריסה.
בג"צ 124/09 תיסיר דוויאת נ' שר הביטחון, עליון (18.3.2009)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.