בג"צ 1633/20

תקציר

בית המשפט דן בשאלה האם מי שנמצא בבידוד מונע לחולי קורונה, ללא תסמינים, זכאי ל"מחלה" לפי חוק דמי מחלה. המדינה טענה בחיוב לפרשנות מרחיבה שתכלול גם אנשים כאלה. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, והבחין בין בידוד לבין מחלה ממשית הפוגעת בעבודה בשל מצב בריאותי. בית המשפט ציין את כוונת החוק לבטח מפני מחלה ממשית, ובכך להחריג את מי שלא אובחן כחולה. זה קיבל חיזוק מהחלטות קודמות, כמו בית המשפט העליון של טקסס, שקבע באופן דומה שפחד מקורונה לא שווה למחלה. פסק הדין קבע כי תעודת המחלה הגורפת של הרשות, שהקיפה את כל השוהים בבידוד, חורגת מגבולות החוק ומבוטלת. הוא הוצא ללא סמכות חקיקתית מתאימה, ללא הערכות בריאות אישיות מפורטות. ההחלטה התבססה הן על פרשנות לשונית והן על פרשנות משפטית תכליתית, תוך הדגשה כי הגדרת "מחלה" אינה צריכה לכלול בידוד מונע. למרות ההכרה בעוצמת המגפה, בית המשפט סבר כי פעולה חקיקתית משמעותית, ולא צווים מנהליים, צריכה לתת מענה לנטל כלכלי וחברתי כזה. לפיכך, צו בית המשפט ביטל את האישור הגורף אך עיכב את תוקפו עד 30 בספטמבר 2020, כדי לאפשר לרשויות זמן להתייחס לאחריות הכלכלית הקשורה למאמצי בריאות הציבור במהלך המגפה.