ת"א 28200-11-13

תקציר

המשיב, המשמש כנאמן של מחזיקי האג"ח, טען כי יש לדחות את בקשת המבקש לדחות את התביעה בעילה של התיישנות משום שהיא סותרת את הטענה המרכזית בכתב התביעה. המשיב פירט כי מועדי גילוי הנזק על ידי מחזיקי האג"ח מאוחרים לנטען על ידי המבקש, ועל כן התביעה אינה חסומה על פי חוק. זאת ועוד, המשיב טען כי יש להתאים את תחולת חוק ההתיישנות על יחסי נאמנות, כך שתקופת ההתיישנות של תביעה להשבה מתחילה רק בתום מערכת יחסים זו, דהיינו כאשר המבקשת הגישה מסמכים רלוונטיים לנציגות מחזיקי האג"ח בשנת 2011. המבקשת, לעומת זאת, טענה כי מחזיקי האג"ח היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לעובדות העומדות בבסיס עילת התביעה בעת התרחשותן, ועל כן התביעה התיישנה. בית המשפט קבע, כי המשיב הוכיח די הצורך קיומה של רשלנות וקשר סיבתי בין רשלנות זו לבין הנזק, אך השאלה האם התנהלות זו מהווה הפרת חובה מחייבת משפט מלא. עוד קבע בית המשפט כי המשיב הוכיח די הצורך קיומו של נזק, אך אופיו ועיתוי התרחשותו מחייבים משפט מלא. אשר לתקופת ההתיישנות, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות למחזיקי אגרות החוב מיד עם היווצרותן, וכי הסיבות לאי ידיעה זו אינן בשליטת המשיב ולא ניתן היה למנוע אותן אף בזהירות סבירה. פרסומי החברה, שלטענת המבקש היו צריכים ליידע את מחזיקי האג"ח על העובדות, לא נמצאו מספיקים כדי לייחס למחזיקי האג"ח ידיעה כפויה. לפיכך, מתקיימים התנאים להחלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הדוחה את תחילתה של תקופת ההתיישנות. מאחר שהתביעה הוגשה בתוך שבע שנים מיום רשלנותו של המבקש, היא אינה חסומה על פי חוק, גם אם הנזק הרלוונטי אירע בעת רשלנותו של המבקש. עוד קבע בית המשפט כי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הקובע תקופת התיישנות של עשר שנים לתביעות נזיקין, אינו גובר על תחולת סעיף 8, ולכן גם אם הנזק אירע קודם לכן, תביעת המשיב אינה חסינה מפני התיישנות. מאחר שהתביעה הוגשה בתוך עשר שנים מיום הרשלנות, היא אינה חסומה בחוק גם ביחס לרכיב הנזק.