רע"א 1518/15

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה, בהתאם לנימוקיו של בית משפט קמא כמפורט בפסק הדין. על פי סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, ממצאי הרשעה פלילית קבילים במשפטים אזרחיים כראיה לכאורה, ומונעים חשש לעדות שמיעה. סעיף 42ג, הרלוונטי למקרה זה, מגביל אדם שהורשע מלהציג ראיות סותרות בבית משפט אזרחי, אלא אם כן בית המשפט מאפשר לו למנוע עיוות דין. חריג זה מפורש בצמצום, וניתן רק בנסיבות מיוחדות שבהן הצדק עלול להיפגע קשות. המבקש, שרמז על טעויות פרוצדורליות ומחדלים במהלך משפטו הפלילי, ביקש לערער על ממצאים אלה בהקשר אזרחי, ולמעשה ניסה לנהל משפט חוזר בתיק הפלילי. עם זאת, המשפט היה יסודי, וביסס את ההרשעה על הודאה וראיות שנבחנו על ידי בית המשפט העליון. ניסיונו של המבקש להביא ראיות חדשות, כגון חוות דעת מומחה, לאחר שהשמיט אותה במודע במהלך ההליך הפלילי, לא היה מוצדק ללא טענות למצג שווא. גם העיתוי הפרוצדורלי של בקשת המבקש, שנעשה ערב דיון הוכחות שנקבע, צוין כבלתי ראוי וראוי לדחייה. משכך, בוטל הצורך לבטל את דיון ההוכחות, ולא נפסקו הוצאות בשל היעדר תגובה מתבקשת. ההחלטה התקבלה סופית ב-8 במרץ 2015.