בר"מ 646/19

תקציר

אדם שהחזיק בעבר בהיתרי כניסה לישראל למטרות מסחריות והגיש בשנת 2018 עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע כדי לערער על החלטה המגבילה את כניסתו, משך מאוחר יותר את עתירתו לאחר שהמשיבים העניקו לו היתר זמני. בעקבות דחיית העתירה פסק בית המשפט בבקשה להוצאות שהגיש המבקש. ההחלטה, שדחתה את בקשת המבקש להוצאות, עוררה מחלוקת בשאלה האם ניתן לערער עליה באמצעות ערעור בזכות או רק באמצעות בקשת רשות ערעור. השופט בחן את מהות ההחלטה והגיע למסקנה כי יש לסווגה כ"פסק דין" ולא כ"החלטה אחרת", שכן בית המשפט ציין במפורש כי לא סיים את עבודתו השיפוטית עד לקבלת החלטה בהוצאות. מאחר שהעתירה הראשונית הייתה מנהלית, קבע השופט כי דרך ההתנגדות הראויה היא באמצעות ערעור בזכות, ולא באמצעות בקשת רשות ערעור. בדרך כלל, ערעור בזכות הוא דרך הפעולה המתאימה ל"פסקי דין", ואילו רשות ערעור נדרשת ל"החלטות אחרות". מאחר שהפסיקה בעניין ההוצאות הייתה קשורה קשר הדוק לעתירה המנהלית, היא נחשבה לחלק מפסק הדין. עוד ציינה השופטת כי ערעורו של המבקש יכול להישמע בזכות, מה גם שהמדינה הסכימה לגישה זו. חשוב לציין כי השופט ויתר על הדרישה מהמבקש להפקיד ערבות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. המבקש חויב להגיש את הודעת הערעור עד ליום 21.5.2019, והתיק יטופל בהתאם.