ת"פ 40114/08

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני נאשמים, אליהו ביטון (נאשם 1) ומשה ויצמן (נאשם 2), אשר הוגשו נגדם כתבי אישום המיוחסים למספר אישומים המיוחסים לניסיון שוד ולאלימות ופזיזות שבאה בעקבותיו. התביעה טענה כי הנאשמים קשרו קשר לביצוע שוד, הגיעו יחד למקום ורכשו אביזרים לביצוע השוד. נאשם 1 נכנס לחנות תכשיטים בכוונה לשדוד אותה, אך נתפס על ידי מנהל החנות ועובד. בעקבות זאת התפתח מאבק, במהלכו שלף נאשם 1 אקדח. לאחר מכן הגיע למקום נאשם 2 וניסה לסייע לנאשם 1, אך בסופו של דבר השתלטו על שניהם. נאשם 1 ירה לעבר מנהל החנות, ושני הנאשמים נמלטו מהמקום. במהלך בריחתם ירה נאשם 1 לעבר סיור עירוני שניסה לעצור אותם, תוך סיכון חייו. הנאשמים נעצרו זמן קצר לאחר מכן, כאשר ברשותו של נאשם 1 האקדח. שני הנאשמים הכחישו את המיוחס להם, כאשר נאשם 1 טען כי היה תחת השפעת סמים ואלכוהול, ואירוע האקדח נבע מאי הבנה. הוא גם טען כי ירה באקדח בשוגג. נאשם 2 הודה כי היה עם נאשם 1 אך הכחיש כי ידע על האקדח או היה מעורב בשוד. לדבריו, הוא רק ניסה להפריד בין הלוחמים. בית המשפט מצא את הנאשמים אשמים בכל הסעיפים, למעט האישום בפזיזות ורשלנות נגד נאשם 2, אשר בוטל על ידי התביעה. בית המשפט הסתמך על ראיות ישירות, עדויות עדים וראיות נסיבתיות כדי להגיע למסקנה כי שני הנאשמים היו מודעים לתוכנית השוד והשתתפו בה באופן פעיל. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות הנאשמים בדבר שכרות וקבע כי הם מסוגלים להבין את מעשיהם. השופט פירט את חוסר העקביות והסתירות בגרסאות הנאשמים לאירועים, ומצא את עדויותיהם הזויות ובלתי מתקבלות על הדעת. השופט הגיע למסקנה כי מעשיו של נאשם 1 היו מכוונים ומתוכננים מראש, ומעשיו של נאשם 2 מעידים על ידיעתו ומעורבותו בשוד. עוד ציין השופט כי התנהגותם של הנאשמים לאחר האירוע, לרבות ניסיונותיהם להימלט וגרסאות סותרות במשטרה, סיבכה אותם עוד יותר. משכך, הורשעו שני הנאשמים בקשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות (ריבוי סעיפים לנאשם 1), רכישה ונשיאה של נשק (נאשם 1) ומעשה פזיזות ורשלנות (נאשם 2). פסק הדין ניתן בנוכחות הנאשמים ובאי כוחם.