תמ"ש 66183-07-17

תקציר

פסק דין זה דן בסכסוך רכושי מורכב בין אב לשני ילדיו. האב, שנראה כי הוא בעל בעלות בלעדית על נכסים מסוימים, מנסה להעניק נכסים אלה במתנה לילד אחד, המכונה התובע, באמצעות סדרה של עסקאות. עם זאת, עסקאות אלה אינן פשוטות וכרוכות במספר סיבוכים. ראשית, חלק מהמתנות הללו נעשות כאשר התובע הוא קטין, דבר המעלה שאלות לגבי תוקפן המשפטי של עסקאות אלה. שנית, קיימות ראיות מתחרות לגבי כוונתו ויכולתו של האב להעניק את הנכסים במתנה, כאשר הן התובע והן הנתבע (הילד השני) מציגים גרסאות סותרות. שלישית, הנכסים כפופים לחוק הקניין הישראלי, המחייב רישום עסקאות נדל"ן על מנת שיהיו תקפות, דבר המציב מורכבויות משפטיות נוספות. הממצא המרכזי בפסק הדין הוא כי ניסיונותיו של האב להעניק מתנות לתובעת פסולים בשל היעדר אישור בית משפט, כנדרש בדין הישראלי בעסקאות בהן מעורבים קטינים. מאחר והתובע היה קטין בעת ביצוע עסקאות אלה והנכסים המדוברים הם מקרקעין, אישור בית המשפט היווה תנאי הכרחי לכך שהמתנות יהיו מחייבות מבחינה משפטית. עוד נקבע בפסק הדין כי התחייבותו של האב להעניק את הנכסים במתנה לנתבע, המתרחשת לאחר התחייבותו לתובע אך בהליכים משפטיים נכונים, מקבלת עדיפות. זאת, בעיקר משום שהאב לא ויתר למעשה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו הקודמת כלפי הנתבע. בנוסף, דוחה השופטת את טענות התובעים כי עדותו של האב תומכת בטענתם. במקום זאת, השופט מוצא את עדותו של האב בלתי מהימנה בשל גילו המתקדם ואמירותיו הבלתי עקביות. בסופו של דבר, השופט מורה על ביטול הערות אזהרה הקשורות לתביעת התובע וקובע כי הערות האזהרה של הנתבע נותרות בעינן. כמו כן חויב התובע בהוצאות הנתבעת, בסך 6,500 ₪.