ת"צ 55256-01-13

תקציר

החלטת בית המשפט בנוגע לבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים מתייחסת לגבייה מופרזת ובלתי חוקית לכאורה של הוצאות אכיפה מצד חייבים. התובעים טענו כי פעולות הרשות מעלות שאלות משפטיות מהותיות משותפות המתאימות לתביעה ייצוגית. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. נקבע כי מועד איחוד החוב, הקובע את תחולתן של תקנות מסוימות, הוא מועד ביצוע פעולות האכיפה ולא מועד הגבייה. עוד מצא בית המשפט כי טענות המבקשים בדבר חוסר סבירות ההוצאות חסרות שחר, שכן הסכומים שנגבו היו סבירים ככלל ותאמו את השיעורים הקבועים בחוק. כמו כן, ציין בית המשפט כי רשות המסים הפסיקה לגבות תשלומים בגין פעולות מסוימות המפורטות בבקשה, דבר המונע אישור תביעה ייצוגית בנסיבות העניין. טענות המבקשים בדבר פעולות ספציפיות לעניינם, כגון אי קבלת מכתבי דרישה ועיקולים שלא כדין, נחשבו אף הן לעילות תביעה אישיות שלא עוררו שאלות משותפות מהותיות. בנוסף, בית המשפט תהה האם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, במיוחד בהתחשב בדרגות האשמה השונות בקרב חברי הקבוצה. בסופו של דבר, הבקשה למעמד של תובענה ייצוגית נדחתה, אם כי בית המשפט נהג באיפוק בפסיקת הוצאות לנתבע בשל גישתם היעילה של המבקשים לדיון.