ת"פ 32796-11-18

תקציר

הנאשם הורשע בהסעת שוהה בלתי חוקי, וצפוי לעונש אפשרי של ארבעה חודשי מאסר. השופט קובע תחילה את טווח הענישה ההולם, תוך התחשבות בערכים החברתיים הנפגעים מהעבירה, בהיקף הפגיעה ובמדיניות הענישה המקובלת, וקובע אותו איפשהו בין מאסר מותנה לשישה חודשי מאסר. לאחר מכן, השופט דן באפשרות לסטות מהעונש ולהאריך את המאסר על תנאי. השופט קובע כי הנאשם עבר שיקום מספק, או לפחות יש לו סיכוי ממשי להשתקם בעתיד, וכי על העונש לחרוג מהטווח שנקבע מראש. השופט רואה בכך גם מקרה חריג בו ניתן להאריך את המאסר על תנאי, נוכח ההליך הטיפולי שעבר הנאשם, התנהלותו התקינה בשנה האחרונה, מסירותו לטיפול ושיתוף הפעולה שלו עם הרשויות. השופט מציין כי אין להקל ראש בהחלטה זו, אך האיזון בין עוצמת השיקום לבין שיקולים אחרים נוטה לטובת הנאשם. עם זאת, השופטת מדגישה כי על הנאשם להתמיד בתהליך השיקום, וחותמת על התחייבות לכך. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 300 שעות עבודות שירות, צו מבחן לשנה, הארכה של ארבעה חודשי מאסר מותנה קודמים, התחייבות של 10,000 שקל שלא לבצע עבירה חוזרת במשך שנה, קנס של 3,000 שקל ופסילה של חצי שנה מהחזקת רישיון נהיגה.