ע"א 59/87

תקציר

המערערת, העוסקת בתיווך במסחר ובנדל"ן, טענה כי הפסיקה את עסקיה בשנת 1975 או 1976, וכי מלאי המקרקעין שבבעלותה צריך להיחשב כנכס להשקעה. המשיבה הכירה בתביעתה אך ציינה כי מועד ההפסקה היה מאוחר יותר. בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיב. בערעור קבע בית המשפט העליון כי המערערת לא הוכיחה את טענתה בדבר מועד הפסקה מוקדם יותר, וכי לא ניתן להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי. באשר לשווי המקרקעין של המערערת, קבע בית המשפט כי יש לקבל את הערכת השווי של המשיב, וכי אין להתנות את השווי במכירות עתידיות. עוד קבע בית המשפט, כי מכירת אחת החלקות של המערערת בחודש דצמבר 1977 נחשבה נכונה על ידי המשיב כעסקת מלאי עסקי, ולא כמכירה הכפופה לחוק מס שבח מקרקעין. עם זאת, מאחר שהמערערת שילמה מס שבח מקרקעין בגין עסקה זו, הורה בית המשפט על השבת הסכום וזיכוי למערערת. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות המשיב, אלא אם נאמר אחרת. השופט אור נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים ברק ולוין.