על"ע 4498/95

תקציר

הכרעת הדין כוללת ערעורים רבים על הרשעותיו של עורך דין וגזרי דין שהוטלו על ידי בתי המשפט המחוזיים והארציים. ערעורה של הוועדה המחוזית על פסק דין משנת 1995 נדחה, שכן הרשעות מאוחרות אינן מצדיקות החמרת עונש בגין עבירות קודמות, ובית הדין הארצי כבר התייחס להתאמות אפשריות בעונש. באשר לערעורו של עורך הדין על הרשעתו ביום 2.10.95, בגין הוצאת שיק ללא כיסוי והעלמת חובות לאחר מכן, בית המשפט מקבל את עונשו, תוך הדגשת ההשפעה המזיקה של פעולות אלה על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. גם ערעורה של הוועדה המחוזית על זיכויו של עורך הדין בגין התנהגות בלתי הולמת נדחה, כאשר בית המשפט ציין כי אי כיבוד חוב פרטי אינו מהווה אוטומטית התנהגות מקצועית בלתי הולמת. כל מקרה מחייב לבחון את ההקשר של כשלי פירעון חובות, ובמקרה זה נקבע כי הקשיים הכלכליים שעמדו בפני עורך הדין אינם מעידים על התנהלות בלתי הולמת. ערעורו של עורך הדין על פסק הדין מיום 20.10.95, בטענה כי "לא היה לו יומו" בבית המשפט, נדחה אף הוא בשל הימנעויותיו החוזרות ונשנות מהתייצבות לדיונים, ללא הצדקה מספקת להיעדרותו. בית המשפט מסכים עם עמדת הוועדה המחוזית לפיה יש להתחשב בדפוס ההתנהגות הכולל ובמכלול ההרשעות, אך אינו מוצא בסיס מספק להחמרת העונשים, הכוללים 18 חודשי השעיה, מאסרים על תנאי אחרים וקנסות. בסופו של דבר, פסק דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן מוביל לדחיית כל הערעורים, בהסכמת השופטים י' טירקל וא' ריבלין. פסק הדין מדגיש את החשיבות של הערכת ההשפעה המצטברת של מעשיו של עורך דין על מעמדו המקצועי תוך שמירה על הצדק וההגינות הפרוצדורלית.