ע"א 683/83

תקציר

הערעור מערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר, אשר דחתה את טענת המערערים לפינוי המשיבים מחוזה שכירות. המשיבים תפסו את הנכס, ששימש לעסק מוסך, כדיירים מוגנים. עיקר העניין הוא האם הסכם השכירות של המשיבים עם אמם המנוחה של המערערים, שהחזיקה ברבע ממניות הנכס, היה תקף, שכן המערערים – ילדיה ובעליה המשותפים של הנכס – טענו כי לא היו מודעים להסכם השכירות. בית המשפט מצא כי המערערים ידעו על השכירות, ושתיקתם היוותה אישור בדיעבד, ובכך נתנה תוקף להסכם. יתר על כן, המשיבים סווגו כדיירים מוגנים, כאשר מעמדם לא השתנה בהסכמי שכירות מאוחרים יותר. בית המשפט קבע כי רוב בעלי הנכסים המשותפים יכולים להשכיר את הנכס ללא הסכמה פה אחד, בתנאי שמדובר בניהול ושימוש רגילים. עוד קבעה השופטת כי תשלום התמורה מעבר לדמי השכירות על ידי המשיבים נותן תוקף למעמדם כדיירים מוגנים, חרף טענות המערערים. משכך, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.