בד"א 22/11

תקציר

המערער, שהורשע בעבירות משמעת שלא בפניו על ידי בית הדין המשמעתי בירושלים, ערער על פסק הדין וביקש לבטלו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ואת הערעור, בקובעו כי הימנעותו של המערער מהתייצבות לדיונים אינה רשלנות גרידא אלא ביזיון בית המשפט, וכי נימוקיו לאי התייצבותו אינם מספקים. האינטרס של המשיב והאינטרס הציבורי בניהול הליך משמעתי יעיל ומסודר, סיום התיק במועד ושמירה על עקרון סופיות הדיונים, גברו על האינטרס של המערער לבטל את פסק הדין. בית המשפט מצא כי המערער זומן לדיונים כדין, כי הסבריו להתעלמות מההליכים אינם מספקים, וכי הסיכויים לשינוי פסק הדין נמוכים ביותר. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי זכותו של המערער לגישה לצדק אינה משתרעת על פגיעה באינטרסים הלגיטימיים של המשיב או על בזבוז משאבים ציבוריים. באשר לטענת המערער כי לא היה לו יומו בבית המשפט, הדגיש בית המשפט המחוזי כי זומן והוזהר כדין, אך בכל זאת בחר שלא להתייצב או לבקש דחייה. עוד צוין בפסק הדין כי התנהגותו של המערער גובלת בזלזול וכי ביטול פסק הדין יהווה תגמול לרשלנותו. לבסוף, קבע בית המשפט כי סיכויי הצלחתו של המערער אם יבוטל פסק הדין הם מזעריים, וכי האינטרס הציבורי בסופיות הדיון מחייב דחיית הערעור. שני השופטים הסכימו עם ההחלטה והדגישו את חשיבות השמירה על יעילותם ויעילותם של הליכים משמעתיים.