ערר 1028/20

תקציר

פסק הדין דן בסמכותה של ועדת הערר לדון בהחלטות מנהליות בדבר הארכת מועדים להגשת עררים על החלטות למתן היתרי בנייה. הוועדה מכירה בסמכותו של היו"ר להאריך מועדים, אך מדגישה כי אין להפעיל סמכות זו כדבר שבשגרה. כדי להצדיק הארכה, חייבת להיות סיבה סבירה או סיבה מוצדקת לעיכוב. פסק הדין בוחן פסקי דין קודמים המבססים את עמדת הוועדה בנוגע להארכות, ומדגיש כי ככלל אין זכות ערעור על החלטות להאריך את תוקפו של מתן היתר. באופן ספציפי, פסק הדין מתייחס להיעדר סמכותה של ועדת הערר לדון בחוקיותן של הארכות כאלה ולדרישה להצגת "טעמים מיוחדים" להארכות מעבר לשנתיים. במקרה הספציפי שלפנינו, הוועדה מגיעה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד לערעור בשל שיהוי ניכר ובהיעדר נימוקים תקפים. בנוסף, הוועדה מציינת כי גם אם העיכוב לא היה גורם, עדיין הערר על הארכת תוקף ההיתר לא היה ראוי לדיון. לבסוף, הוועדה מחליטה שלא להטיל על המבקש הוצאות כלשהן, בניגוד לבקשת הוועדה המקומית לכך. החלטה זו מוצדקת על ידי הנסיבות הספציפיות של המקרה והנוהג הכללי של הוועדה להוזיל עלויות.