ערר 1102/19

תקציר

ועדת הערר החליטה להחזיר את הדיון בבקשה להיתר בנייה לוועדת התכנון המקומית בשל מספר ליקויים שהתגלו בהליך הבקשה. ראשית, הבקשה לא שיקפה נאמנה את הבנייה הקיימת, מה שהוביל לבלבול לגבי מצבו האמיתי של הבניין. מרפסות השייכות לדירת המערערים לא סומנו כראוי, ומבנה הגג הוצג באופן מטעה. הימנעותה של הוועדה המקומית מלהבחין בליקויים אלה ותיקונם במהלך ביקורם באתר מעוררת חשש בדבר יסודיות בדיקתם. בנוסף, הוועדה לא התייחסה כראוי לחיזוק המבנה על פי תמ"א 38 ותקן 413, החיוניים לבטיחות המבנה, ובפרט היותו מבנה ישן. בוועדת הערר מתחו ביקורת על התעקשות הוועדה המקומית שלא לשנות את החלטתה למרות פסיקות קודמות בנושא. הבקשה גם לא עמדה בדרישות לקבלת הסכמה של כל בעלי הזכויות בנכס לתוספת יחידות דיור, כמתחייב מתקנות החריגה המהותית. החלטת הוועדה המקומית בעניין זה לא הייתה ברורה ודרשה הבהרה. כמו כן, ועדת הערר הנחתה את הוועדה המקומית לבחון מחדש את החלטתה, תוך התחשבות בשיקולים התכנוניים הקבועים בחוק, לרבות תכליתה והשלכותיה של התכנית התקפה, ולספק נימוק מנומק היטב לאישור התיקון. לבסוף, הורתה הוועדה למשיב מס' 1, שפעולתו הובילה לערעור, לשאת בהוצאות שנגרמו למערערים, בסך 7,000 ₪. החלטה זו התקבלה בתקווה שהוועדה המקומית תלמד מטעויותיה ותשפר את הליך הגשת הבקשה ואת הציות להחלטות הוועדה.